עבור צעירים בישראל, אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות ביותר היא האם לרכוש דירה בכל מחיר, או לבחור במסלול של שכירות לטווח ארוך. במשך עשרות שנים הייתה התשובה כמעט מובנת מאליה – "דירה חייבים לקנות". אך בשנים האחרונות הדילמה הזו הפכה למורכבת בהרבה.
רכישת דירה מעניקה תחושת יציבות וביטחון כלכלי, וגם נתפסת כהשקעה לטווח ארוך. מי שקנה דירה בעשור הקודם נהנה מעלייה דרמטית בערך הנכס. יחד עם זאת, מחירי הדירות הגבוהים הופכים את העסקה לנטל כבד. זוג צעיר שרוצה לרכוש דירה במרכז הארץ נדרש להון עצמי של מאות אלפי שקלים, ומשכנתא שיכולה להגיע להחזר חודשי של מעל 6,000–8,000 ₪ למשך עשרות שנים. זהו סיכון שמרתיע רבים, במיוחד כששוק העבודה תנודתי והריביות עלו משמעותית.
לעומת זאת, שכירות מציעה גמישות: אפשר לעבור בקלות דירה או עיר בהתאם לשינויים בעבודה ובחיים האישיים. היא מאפשרת להימנע מהתחייבות פיננסית כבדה, ומותירה כסף פנוי להשקעות אחרות. החיסרון הגדול הוא חוסר היציבות – חוזים לשנה בלבד, עליות מחירים חדות מדי שנה ובעל בית שיכול להחליט לא להמשיך את ההתקשרות. בישראל אין כמעט הגנה חוקית לשוכרים לטווח ארוך, בניגוד למדינות רבות באירופה בהן שכירות נחשבת פתרון יציב ושכיח.
ההשוואה הבינלאומית מעניינת: שיעור הבעלות על דירה בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות – מעל 70%. במדינות מערביות רבות שיעור הבעלות נמוך בהרבה, ושכירות נתפסת כנורמה. נראה כי בישראל התרבות והמשפחה דוחפות את הצעירים לרכוש דירה, גם במחיר של ויתור על איכות חיים בהווה.
הבנקים והמערכת הפיננסית משחקים תפקיד משמעותי בהחלטה. המשכנתא נחשבת להלוואה הגדולה ביותר שהישראלי הממוצע ייקח בחייו, והריביות, תנאי ההון העצמי והמדיניות המוניטרית משפיעים ישירות על היכולת לקבל החלטה.
השאלה האם לבחור ברכישה או בשכירות נוגעת גם לערכים ולאורח החיים. יש מי שמעדיפים את תחושת הביטחון שבקירות בבעלותם, ויש מי שמעדיפים חופש וגמישות. ייתכן שבעתיד, עם התפתחות שוק שכירות מוסדי ורגולציה שתגן על שוכרים, הבחירה בשכירות תהיה טבעית יותר ותשתחרר מהסטיגמה החברתית.
בינתיים, הדילמה ממשיכה ללוות דור שלם, שנע בין הרצון להשתייך לישראל ה"קלאסית" לבין ההבנה שהמציאות הכלכלית השתנתה לחלוטין.