לאור המחירים המאמירים במרכז הארץ, רבים רואים בפריפריה את התקווה הגדולה של שוק הדיור הישראלי. ההבדלים במחירים דרמטיים: דירה שעלותה בתל אביב יכולה לעבור את ה־3 מיליון ש״ח, עשויה להימכר בבאר שבע או בעפולה בפחות ממיליון. עבור זוגות צעירים, הפער הזה משמעותי והוא מהווה פתח לחלום.
יתרונות המעבר לפריפריה אינם מסתכמים במחיר. ערים רבות מציעות איכות חיים שקטה, אוויר נקי יותר, קהילתיות ומשפחתיות. המרחבים הירוקים, החינוך הקהילתי והתחושה של קצב חיים רגוע מושכים משפחות רבות.
אך לצד היתרונות קיימים גם אתגרים לא מבוטלים. התעסוקה בפריפריה מוגבלת, ושוק העבודה מתרכז ברובו בגוש דן. התחבורה הציבורית עדיין אינה מספקת מענה איכותי – רכבות וכבישים לא תמיד תואמים את צרכי היוממות. רבים מוצאים עצמם נוסעים שעות מדי יום למקום העבודה, מה שמבטל חלק ניכר מהחיסכון במחירי הדיור.
הממשלה מנסה לעודד מעבר לפריפריה באמצעות מענקים, פיתוח אזורי עדיפות לאומית והשקעה בתשתיות. הצלחת ההייטק בבאר שבע, יחד עם פרויקטים גדולים בצפון, מצביעים על מגמה חיובית. בנוסף, העבודה ההיברידית שהתפתחה מאז הקורונה מאפשרת לחלק מהעובדים להתגורר רחוק מהמרכז.
עם זאת, נשאלת השאלה האם המעבר לפריפריה הוא פתרון בר קיימא או אשליה זמנית. אם לא תהיה השקעה מתמשכת בתחבורה, בתעסוקה ובחינוך, הפערים בין המרכז לפריפריה יישארו, והמשפחות שיעברו עלולות להרגיש שהרוויחו דירה זולה אך הפסידו איכות חיים.
בסופו של דבר, הפתרון האמיתי למשבר הדיור דורש שילוב: חיזוק מרכזי הפריפריה, לצד קידום התחדשות עירונית במרכז. רק כך ניתן יהיה לתת מענה לצרכי כלל האוכלוסייה ולשבור את מעגל המשבר המתמשך.